ברגעים של חוסר אונים או שבורחים להרגלים הישנים או שנעזרים בכל המשאבים
בכיתי כי הייתי צריכה להגיד ללקוחות שצריכים אותי לא.
בכיתי כי הקליניקה שלי לא הבינה לאן נעלמתי ככה פתאום.
בכיתי כי היו לי המון סיפורים מה אני לא, אז איך עכשיו אשב בבית,
כאב לי פיזית בחזה.
הרגשתי קושי לנשום.
מה אעשה עם עצמי? איך אהיה חיונית?
הפחד מהחוסר ודאות הוא מבהיל.