fbpx

"אושר הוא בחירה.
מטרת החיים היא להיות מאושר"

- הדלאי למה ה-14

פעם לא חשבתי ככה, לא ידעתי בעצם שזאת המטרה בחיים.

פעלתי על אוטומט.

"המפות שלי במוח" היו זהות לכלל עם שינויים קטנים.

איכשהו תמיד הייתי אחרת, שונה ומתוסכלת.

למה?

כי המסגרות הקונבנציונליות לא התאימו לי.

בגן הגננת שמה לי פלסטר על הפה ולמדתי מזה ששווה לי לשתוק, אחרת איענש

בכיתה התפקיד הבכיר שלי היה לשמור על המטאטא והפח בפינה

הציון הכי גבוה שלי היה מספיק

וכתבתי מחברות שלמות 100 פעם אני …(בעיקר מה לא אעשה)

נשארתי כיתה ט' ולא סיימתי י"ב שנים למה? כי היה לי מעניין יותר להיות עם החברים,

להתנדב, ללמוד את האוניברסיטה של החיים.

אין לי תואר, לימודים אקדמאיים

ועד גיל 35 חשבתי שאני תמיד אהיה לא מספיק טובה ושאין לי מה להציע לחברה, לעצמי.

מי שקרא עד כאן ונשאר איתי, תודה.


עכשיו המהפך,

היי שמי חלי לוי (נולדתי רחל, החלפתי בת"ז בגיל 18),

תאריך לידה 29/6/69 , מזל סרטן (אמהית, רגישה, צוברת בבטן, מכילה…)

ונולדתי לחופש הגדול. היום האחרון של שנת הלימודים ביסודי.

אמא ל4 ילדים עוז, נועה ,סתיו וגיא מאוהבת בהם. וכל יום מחדש לומדת להיות אמא.

בת להורים מקסימים יוסי וגאולה ואחות לפזית ועדי.

חיה בזוגיות שניה מעולה עם מאיר

למה כל הפרטים האלו חשובים?

להראות לכם שאני באה ממקום טוב, תומך, נורמטיבי

ובעצם יש לי הכל!

ובכל זאת הייתי אבודה, בחיפוש מתמיד, בחוסר שקט ומסתובבת בהרגשה שאני לא מספיק טובה.

בשנת 1986 באה לפתחי הזדמנות לעבור מהעיר לקיבוץ, במסגרת הנוער העובד והלומד. פרוייקט מדהים בו הייתי משמעותית לחברה ולעצמי. להדריך בקן בקריית שמונה ולגור בקיבוץ.

פה בעצם התחיל המסע שלי, מסע במזוודה.

את אבי ילדי הכרתי בקיבוץ וחייתי בגליל עד לשנת 2015

גדלנו ארבעה ילדים מקסימים, החיים היו שגרתיים, עבודה, עסק, שורדים

מלחמת לבנון השנייה יצרה חוסר שקט פנימי אצלי, חודש ימים הייתי אצל הורי עם הילדים,

והחזרה הבייתה הייתה קשה. הייתה שתיקה רועמת. חווינו משבר שלא ידענו להתגבר עליו.

רגל ימין שלי כאבה , העקב נסדק, ורטיגו מטורף (בדיעבד מבינה את הקשר בין הפיזי לנפשי)

התגרשנו.

זעזוע קשה.

לבנות את עצמי מחדש, מלווה בתחושה של שוב אני לא מספיק טובה.

עבדתי בעמותת ותיקי הגליל, מנהלת תחום התנדבות ותעסוקה לגימלאיים והגשמתי להם חלומות.

רציתי להגשים גם לעצמי.

טופלתי ברפלקסולוגיה והבנתי שאני רוצה לטפל גם. ללמוד. לדעת לגעת. למדתי והתחלתי לטפל. אני הבראתי,

רוצה לעזור לאנשים שרוצים להבריא.

המשכתי ללימודי עיסוי על גווניו

והחלטתי לעזוב את הגליל לחיפה

להתחיל מהתחלה.

הבנתי שהדבר שאני רוצה זה להיות מאושרת, והייתי חייבת לזוז רחוק ולאפשר לעצמי להיות מאושרת.

התובנה העמוקה ביותר:

למרות שהיה לי בית גדול, חצר רחבה, עבודה טובה, מוקפת באהבה, מוכרת, היה לי הכל ואני הרגשתי שאין לי כלום, אני בלי אוויר.

וכשבחרתי לעזוב הכל ולסמוך על עצמי, גם כשלא היה לי כלום (עבודה, דירה, חברים), היה לי הכל, אותי

אני מאושרת.

פתחתי קליניקה לטיפול בכאב בחיפה

הצטרפתי לקבוצת נטוורקינג, היום אני היו"ר

לומדת כל הזמן את גוף האדם, חוקרת את הפסיכולוגיה של הכאב

מאסטר בנ.ל.פ

מרצה

מלמדת

ויוצרת

היום אני יודעת להגיד שאני תמיד עושה את הטוב ביותר שאני יכולה

ובמקום בו קשה לי אני נעזרת

ובמקום בו אני "נכשלת" אני בעצם לומדת איך לשפר

מתבוננת קדימה , חיה בהווה וזוכרת את העבר

אני תוצר לגמרי של עצמי ולא של הסביבה.

מאמינה שלבחור להרגיש טוב זאת לגמרי בחירה

יודעת שזה לא קל ודורש מאמץ

ולזוז מאזור הנוחות זה מפחיד

אבל זה קורה רק כשמספיק רע לנו, כאשר אין ברירה אחרת וחייבים לזוז.

לי היה מספיק רע וזכיתי.

למדתי על עצמי כל כך הרבה

והיום אני מלמדת ותמיד מתרגשת.

"אני לא צריכה קל, אני רק צריכה אפשרי"

- בת'אני המילטון

דילוג לתוכן