לו הייתי מקבלת שקל על כל פעם שאמרו לי אי אפשר, אני לא יכול הייתי היום תשובה (יעני מיליונרית).
החשוב ביותר הוא ואהבת לרעך כמוך
בכדי לאהוב אחרים – תאהב קודם את עצמך
וכמו שוינסטון צ'רציל אמר:
"אדם פסימי רואה קושי בכל הזדמנות,
אדם אופטימי רואה הזדמנות בכל קושי"
"אני לא ישנה בלילה, אני מתעוררת עייפה, ממשיכה את היום בחוסר שקט, אני בלופ"
תראו זה לא קסם, זה מדע. אלו צמחים שזהו תפקידם, להרגיע, לאזן, לאפשר להרגיש טוב.
כמובן שבמידה ותמשיכו לצפות כל היום בחדשות "סרט אימה במהדורה מרכזית ותתי מרכזיות"
שום דבר לא יעזור לכם להרגיש יותר טוב.
יש המון דרכים אפשריים, בלי שינוי קיצוני באורח החיים,
"ברגע שבו נולדת היית חסר פחד, היית אהבה טהורה, תמים, חכם לאין קץ…"
מראה גדולה, להתבונן בעצמנו ולהיזכר
מי באמת אנחנו.
מאחלת לכל אחד ואחת מכם, תהיו אמיצים, תגלו מי אתם
מלאו את הטנא , הכנתי לכם שפע סלים,תבחרו
"הכלב רוצה להיות מאושר, וכמוהו החתול, האריה והפיל"
….נשיא ארצות הברית שמצייץ בטוויטר בארבע לפנות בוקר – כולם רוצים, כולם מתאווים, כולם מייחלים לאושר…
כשאתה נותן אמון שהיקום יספק לך משאבים, ודברים מתחילים להופיע בדרכך, אתה רוצה לשים לב וללכת אחרי פירורי הלחם"
האדם המאושר/גופי קלאייל
"אין לי דקה לנשום, דקה לעצמי, דקה לאכול, דקה לשרותים ואני סובלת"
היא: אוף, עוד פעם את צודקת, ממש צודקת. תודה
אני: תבטיחי לי שהיום את לוקחת הפסקות באמצע היום, לאכול בישיבה, להתפנות, לנשום.
היא: מבטיחה, כתבתי לי ביומן פגישה חשובה אסור לבטל
(עצה ראשונה – תקבעו ביומן פגישה עם ביל גייטס)
"הם מזכירים לי חוסר בטחון שגרמו לי וזה מכאיב לי"
אולי אפספס מידע חשוב שלא קבלתי
(למרות שאני זמן מה בקבוצה וממש אין שם כלום מעניין עבורי)
אולי אפספס רכילות טובה,
אולי מישהו ישאל עלי וסוף סוף ארגיש אהוב/ה על ידם
אולי?
עצירות – נולדתי לסבול, כולם אצלינו סובלים מעצירות
אתם לא יכולים לטפל בכל המשפחה שלכם, אלא רק בעצמכם.
זה שכולם שם סובלים, לא מחייב אתכם להמשיך בשושלת הסבל.
הפעם בכדי לשחרר את העצירות, תצטרכו להיות פחות עקשניים ויותר מאמינים, סומכים.
לימדו אותנו שעיסוי זה רק לעשירים ורק בבתי מלון
איך תדעו להבדיל האם זוהי אמונה או עובדה? (התשובה בסימן השאלה)
אפשר להוסיף ?
משמע אמונה
אי אפשר להוסיף ?
משמע עובדה
לומדת לעשות שפגאט
למדתי שהאדם בעל הגמישות המחשבתית הוא זה שימצא איך לנתב את יומו.
אז אני בחרתי לחדד אצלי את החשיבה היצירתית.
שפאגט פיזי לא עושה
אבל,
שפאגט מחשבתי כן, בהחלט.
"אין מצב שאני אבכה כמו איזה ילדה קטנה"
איכשהו לימדו אותנו שלהביע רגשות ולבכות זה ילדותי
לנשים עוד יש זכות להיות "בכייניות" ולגברים?