אהבה

"לעולם אל תנהג כמו מחט של פטיפון שתקועה בתוך חריץ…" (איילין קאדי)

כי בידוד חברתי זה לא, לא הייתי לבד לרגע יש לי ולעצמי עולם שלם, שופע תוכן, יש לי חברות, משפחה, בן זוג זהו בידוד מסוג אחר, בידוד כואב ממש בידוד ממגע ויש מחקרים שלמים על תינוקות שמתו מחוסר מגע, על זקנים שלא שרדו מחוסר מגע, וכן, חודשיים שלמים זה המון המון זמן.

ופתאום , ממש עכשיו הבנתי שאני תקועה כמו מחט של פטיפון,

רעש מעצבן של תקיעות, ככככככככככך, ככככככככככככככככך

כבר כמה ימים שאני מסתובבת בתחושת כבדות.

עושה את שחייבת לעשות,

מטעינה עצמי היטב עבור הלקוחות, עבור הילדים, עבור בן הזוג

עבור הקבוצה, עבור העולם

אבל הסוללה שלי, אני ועצמי בקשיי נשימה.

כבדות של כאב מוזר,

של חוסר שימחה

של אין באמת חזרה לשיגרה.

השבוע כאב לי במקלעת השמש, הרגשתי כאב פיזי

ודמעות שטפו אותי, ככה בלי הכנה,

ניקיון פנימי של מתח, געגוע, שמחה.

הזכות לחזור לטפל בקליניקה באהבה,

אבל עדיין לא חיבקתי את אבא ואמא ואת 2 ילדי הגדולים.

עדיין לא פגשתי את חברותי

ועדיין אפילו לא חיבקתי את הלקוחות שלי.

רק נגעתי באהבה,

כשפניי מכוסות במסכה

ולמרות המגע המדוייק,

אנחנו שומרים נגיעה.

אין שיגרה, ממש אין שיגרה

המציאות היומית כרגע היא כבדה לי ולא ממש נעימה.

ובתוך כל זאת אני לומדת, אוכלת טוב, מובילה קבוצה, עובדת

צוחקת, יוצרת אבל גם עצובה.

ואני יודעת שההבדל ביני לבין המחט, שאני לוקחת אחריות על עצמי ומרימה את עצמי מהמכשול,

המחט..עד שמישהו ירים אותה, לעולם תישאר באותו מקום.

והיום כשהאיש שאיתי שאל אותי מה שלומי? איך עבר היום שלי?

עניתי לו את האמת,

הורדתי את המסכה

ובעיניים עצובות אמרתי עצובה.

נהנתי לטפל בלקוחות ולעזור להם להרגיע את הכאב,אבל

משהו אצלי כבוי, דואב.

"אתה יודע, זאת תחושה שזכורה לי מסוף מלחמת צוק איתן.

בזמן המלחמה הייתי הכי חזקה,

חיפשתי את הטנק של עוז בטלוויזיה, הייתי בפול קליטה

וכשהמלחמה הסתיימה וחיבקתי את עוז,

הגוף רעד, קרס.

ואני מחכה להזדמנות לחבק את הורי וילדי

ואז אולי גם אקרוס

אבל

אצליח להיות שמחה

כי בידוד חברתי זה לא, לא הייתי לבד לרגע

יש לי ולעצמי עולם שלם, שופע תוכן,

יש לי חברות, משפחה, בן זוג

זהו בידוד מסוג אחר, בידוד כואב ממש

בידוד ממגע

ויש מחקרים שלמים על תינוקות שמתו מחוסר מגע,

על זקנים שלא שרדו מחוסר מגע,

וכן, חודשיים שלמים זה המון המון זמן.

ואנשים שמחים להיפגש עם המרפק,

ובאים לטיפול להרגע,

והחיוך עובר דרך העיניים והמסכה,

והכל כאילו חוזר לשיגרה

אבל,

אני לא אוהבת את השיגרה הזאת בכלל,

אני יודעת שתכף השיגרה שאני באמת אוהבת תגיע.

אז בינתיים מטעינה את עצמי בטוב, אין לי ברירה

וכן, מאפשרת לעצמי לבכות , לפרוק,

וסולחת לעצמי יותר על דברים שרציתי לעשות וויתרתי לעצמי,

כי לפעמים ,

להקשיב לפעימות הלב, לרחשי הגלים הפנימיים,

לשחרר מאבקים ואחיזה

זהו מקום נפלא

ואני כבר למדתי, שלא תמיד אני צריכה להיות הכי חזקה,

ובכדי להיות חזקה , אני מאפשרת לעצמי גם להיות חלשה.

ובכדי להיות בריכוז ומיקוד,

אני מאפשרת לעצמי גם להיות בבלגן.

ואני יודעת שהליכה עושה לי טוב, אז מכריחה את עצמי בכוח לצאת,

כי ממש לא בא לי,

אבל

חמש דקות של אוויר והליכה ואח"כ אפילו הגוף מבקש ריצה.

אז בבקשה היו טובות לעצמכן,

תבחרו להקשיב, תהיו אתן

ואני יודעת שההבדל ביני לבין המחט,הוא  שאני לוקחת אחריות על עצמי ומרימה את עצמי מהמכשול,

המחט..עד שמישהו ירים אותה, לעולם תישאר באותו מקום.

מותר, מותר גם לפחד, מותר לבכות, מותר להכנס מתחת לכנף של חבר אוהב.

" יש שיעורים חשובים שצריכים להילמד, וככל שתקדים ללמוד אותם, כן ייטב לעולם.

אל תנסה להתחמק מהם או לעקוף אותם, אל בדוק מה הם משמשים והתעמת עמם בכנות וביושר. אל תנהג כמו מחט של פטיפון שתקועה בתוך חריץ, חוזרת על אותה טעות שוב ושוב. אתה יכול להשתנות כשאתה רוצה בכך…עליך פשוט להחליט על כך ולעשות זאת.." (366 דלתות ללב- איילין קאדי)

שיתוף

פייסבוק
הדפסה
שלחו במייל
חלי לוי

חלי לוי

המטרה החשובה ביותר בחיינו היא להרגיש טוב.
כשאנחנו מרגישים טוב אנחנו בריאים. כשאנחנו בריאים אנחנו מאושרים.
יש יותר מדרך אחת להרגיש טוב!

לדעת לגעת זאת אומנות,
זה מה שאני הכי אוהבת לעשות, לגעת.
טיפולי מגע, טיפול דרך המדיה, NLP, תכניות אינטרנטיות, הרצאות ועוד.

לפרטים נוספים צרו קשר

דילוג לתוכן