עזרה הדדית

"אין מצב שאני אבכה כמו איזה ילדה קטנה"

"אני גבר גבר". הוא סיפר שאין מצב שהוא יבכה, למרות שהוא מתגעגע לאמא שלו שנפטרה לפני כמה שנים. "אמא הייתה הכל בשבילי, היא נפטרה ואני לבד". אחד המשפטים שהוא אמר שכל כך נגעו בי: "גברים לא בוכים, מה הם ילדות קטנות?"

"אין מצב שאני אבכה כמו איזה ילדה קטנה"

את המשפט הזה שמעתי כשצפיתי בתוכנית מרתקת, על דור wifi' נוער בני 14-18.
נוער מבולבל, נוער כואב. הם דברו בתוכנית על סקס, מיניות ועל מערכות יחסים.
על כמה קל להשיג סטוצ'ים מכיוון שהכל זמין ונגיש. את המידע על סקס ואינטימיות הם מקבלים בעזרת צפייה בסרטים פורנוגרפיים, יושבים ביחד וצופים, למידה משותפת.

פורנו זה פורנו, זאת לא אהבה

"איך הגעתם ללמוד על אינטימיות מאתרי פורנו"? שאלה אותם הכתבת.
"ההורים שלנו לא בדיוק יודעים איך לגשת לעניין,
מערכת החינוך בשיעור מיניות רחוקה שנות אור מהמציאות,
המורה עצמה נבוכה לדבר אתנו בכיתה וכי זוגיות זה משעמם, מאיפה את רוצה שנלמד?"
"אתם מבינים שסרטי פורנו הם סרטים, זאת לא המציאות, זאת לא אהבה", היא אמרה להם. הם הסתכלו עליה במבוכה.

"גבר לא בוכה, מה הוא ילדה קטנה?"

אחד הנערים המקסימים, שהיה בטוח בעצמו, סיפר על המון הזדמנויות לסקס
 "אני גבר גבר". הוא סיפר שאין מצב שהוא יבכה, למרות שהוא מתגעגע לאמא שלו שנפטרה לפני כמה שנים.
"אמא הייתה הכל בשבילי, היא נפטרה ואני לבד".
אחד המשפטים שהוא אמר שכל כך נגעו בי:
"גברים לא בוכים, מה הם ילדות קטנות?"

אהבה ובדידות

ולמה אני מספרת לכם את זה? כי פה מתחיל סיפור אחר,
הסיפור על הפער בין החיצוניות לפנימיות, בין אהבה לבדידות,
בין לשדר הכל בסדר לבין להסתיר רגש, הפחד לגעת ברגש.
ואני רק תוהה מה עושים הנערים והנערות כאשר הם נמצאים עכשיו בשנה של ריחוק חברתי וסגורים בבידוד.
הם ממעטים במילים ורק נראים חזקים, אין לי ספק שהם מרוסקים.
פה גם מתחילות הבעיות הבריאותיות, החשיבה שמערכת זוגית דומה לפורנו,
מייצרת בדידות ומרחיקה את האהבה. אבל ההכחשה הרגשית היא שמדאיגה:
ה"גברים בוכים בלילה, לא נשמע קולם", אבל הם בוכים בהחלט.
ורוד לבנות כחול לבנים

בנות ורוד, בנים כחול

אחד הדברים שלמדתי בהרצאות שאני מעבירה, שגם גברים מבקשים ללמוד העצמה אישית,
גם גברים מבקשים שיקשיבו להם ועוד סוד מעניין:
גם לגברים עצוב וכואב.
איכשהו לימדו אותנו שלהביע רגשות ולבכות זה ילדותי,
לנשים עוד יש זכות להיות "בכייניות", אפילו מצפים מנשים להיות חלשות.
בנות ורוד, בנים כחול, ההפרדה נעשית מגיל ינקות במודע.
אני רואה את הכאב הזה גם בקליניקה,
כאשר אני עובדת על כפות הרגליים. מתבוננת בצבעים, בקווים, בחלוקת האלמנטים: אדמה, מים, אש ואוויר,
פוגשת בחסמים. עוברת על החריצים מטעינה אותם באהבה,
לוחצת ולפתע משתחררת דמעה. גברים מדברים כאשר יש מי שמקשיב להם. גם לגברים כואב.

אולקוס או פריצת דיסק בגב

גם אצל גברים שלא רוצים לבכות כמו בנות יש דרך לבטא כאב.
תמצאו את המטפלת, האדם שיקשיב לכם, שתרגישו מוגנים ובטוחים לדבר על הכאב שלכם,
או שתצאו למרחב פתוח ותצעקו בקול חזק, פשוט תצעקו לטבע.
עדיף מאשר לשמור ולקבל אולקוס או פריצת דיסק בגב. האם יש קשר? בוודאי.
לדור שלנו, ההורים יש כמה תיקונים לעשות:
ללמוד לדבר עם הילדים גם על מה שלא נוח לנו ולאפשר להם להביע רגשות.
להיות הורים קשובים, לדבר איתם על מה שלנו מציק ולפעמים גם להם מותר לראות אותנו בוכים.
והכי חשוב:
לאהוב,
פשוט לאהוב.
אין תיאור זמין לתמונה.

שיתוף

פייסבוק
הדפסה
שלחו במייל
דילוג לתוכן