עד כמה את מקבלת את השינויים שאת פוגשת בדרך?

כולנו עוברות שינויים בחיים, כאלה ואחרים, כמעט כל הזמן. יש שינויים שנראים לעין ויש כאלה שלא. גדולים וקטנים, חיצוניים ופנימיים, משמעותיים יותר ופחות. כולנו עוברות שינויים.(וגם עוברים. אתם יודעים שאני כותבת בנשית והתוכן קריא גם בגברית, נכון? גם זה שינוי שהרגלתי אתכם לחוות אצלי ברשתות.)

שינויים בחיים: מאיפה הם מגיעים?

שינויים קורים מכל מיני סיבות. יש שינויים פיזיולוגיים שקורים עם הגיל, לא רק בנראות ובבריאות. גם המשפחה שלנו משתנה. הילדים גדלים, הצרכים משתנים ואנחנו יחד איתם.

יש שינויים שקורים בעקבות מגיפה, מלחמה, אסונות ומחלות. וגם נישואין, גירושין, ילדים שמתגייסים, נכדות ונכדים. גם אם הם לא פוגשים אותנו ישירות, הסביבה הקרובה משתנה ואנחנו יחד איתה. ואם הם כן פוגשים אותנו ישירות, השינוי עוד יותר עצום ומבקש הקשבה.

שינויים בעסק: כשהעסק משתנה כי את משתנה

העסק משתנה כי אנחנו משתנות. פתאום יש תנודות. רצונות וחלומות חדשים צצים, מטרות משתנות. פתאום תשוקה ישנה שלא נתנו לה מקום מציצה, מרימה ראש ומבקשת את קדמת הבמה.

 שינוי, מתוך "דרך האמן" של ג'וליה קמרון

את המשפט הזה פגשתי בעבודתי עם "דרך האמן" של ג'וליה קמרון:

"לעיתים מנסים אנשים לחיות את חייהם מהסוף להתחלה. הם משתדלים לרכוש דברים רבים ולהרוויח יותר כסף בכדי לעשות יותר ממה שהם רוצים, על מנת שיהיו מאושרים יותר. למעשה, הדברים הולכים בסדר הפוך. תחילה עליך להיות מי שאתה באמת, ואחר כך לעשות מה שעליך לעשות, על מנת שיהיה לך מה שאתה רוצה."
(מרגרט יאנג)

ובאיזה שלב בחיים אפשר להנהן בחיוביות כשפוגשים משפט כזה?

אומר על עצמי: אחרי עשור, אולי יותר, של עבודה ולמידה התפתחותית. עבודה תודעתית, חקירת עולם השפע, הפסיכולוגיה של הגוף והקשר בין מחלות לנוכחותן בגוף. עבודת עומק אמיצה שפוגשת אותי ברוח, בקוגניטיבי, בפיזי וגם ביצירה.

ולא, לא תמיד קל להיות שם. לפעמים רציתי לברוח. אבל כשמתחילים לנוע כבר אי אפשר לחזור אחורה. מסתבר שגם אי אפשר לעצור, כי משהו מסקרן קורה. מסקרן מאוד, גם כשזה מרגיש לא נוח.

שינויים נוצרים כשלא נוח או רוצים משהו אחר, נכון?

האם פגשת מישהי שצמחה כשנוח לה בכורסא?
האם את עשית צעד משמעותי כשהיה לך נוח ונעים?

תוך כדי עבודה ומילוי המשימות מתוך "דרך האמן", אני מסכימה באומץ להסתכל על הדרך שעברתי ולהגיד: יש אמת במילים האלה.

שינוי זה לשאול: אחרי מה אני רצה?

עולות השאלות. אחרי מה אני רצה?

האם אני יודעת לעצור ולהתמוגג מאושר גם מהפעולות שאני עושה באופן יומיומי? למען העסק שלי, הלקוחות, הילדים, ההורים, המדינה, למען עצמי?

הרי כל פעולה שאני עושה, גם כשזה רק לכתוב פוסט, בלוג, ניוזלטר או תרגיל כתיבה בווטסאפ. גם כשאני מרימה טלפון לחברה לשאול לשלומה, או נוסעת ליום שלם עם הבת והנכדה וקמה למחרת בחמש בבוקר כי יש משימות לעשות. האם אני עוצרת לרגע להתרגש מהעשייה הזאת? או שאני מסמנת עוד וי, ונדמה שזה טבעי ונורמלי לעשות את כל זה ככה על הדרך?

 לעצור ולומר "כל הכבוד לי" = שינוי עבורי.

היום, כשכתבתי את דפי הבוקר שלי, שאלתי את עצמי את השאלות האלה. והבטחתי לעצמי לעצור יותר.

כל פעם שאני עושה פעולה למען, אעצור ואומר: כל הכבוד לי! היום כתבתי פוסט. זה לא מובן מאליו. מה יקרה איתו עכשיו כבר לא בשליטתי. אני את שלי עשיתי. עכשיו היקום, אלוהים, האלגוריתם, זה בידכם. אני סומכת.

כשאכין לעצמי ארוחה מזינה ואחר כך אעשה כמה דקות ספורט, אמחא לעצמי כפיים. אולי אעלה רילס. אחגוג את הפעולה שעשיתי. זאת ההצלחה, וזאת הדרך שתוביל למטרה הגדולה יותר.

שינוי = שי + נוי

השינוי הוא שי (מתנה) ונוי (תפאורה).

אחגוג כל יום את המתנות שאביא החוצה ואת אלה שאקבל. אשים לב לתפאורה, למה שקורה אצלי בגוף, בלב וגם אצל הסובבים אותי. כי כשאני משתנה, האנרגיה משתנה. יש מי שאוהב את השינוי ויש מי שלא, וזה בסדר.

משפטים שאימצתי מ"דוויס"- תומכים בשינוי.

"אני הפחדנית הכי אמיצה!" (ליאת אחירון, כוכבת ערוץ הילדים לשעבר)

"כשאתה מתבגר אתה מוחק הרבה" (דני דין, ראפר)

השקעה ולא בזבוז: התבוננות בשינוי מזווית שונה

חודש אוקטובר הביא איתו הרבה תנועה, התחדשות וצורך בהקשבה. אם לא הייתי מכינה את עצמי לסיטואציות שהגיעו לפתחי, לא יודעת איך הייתי מתמודדת איתן. העבודה הפנימית לעולם לא מסתיימת.

היום אני בהודיה ענקית על ההסכמה לשבת ללמוד עם הלפטופ בבית ולראות בזמן הזה השקעה ולא בזבוז.

להקשיב לפודקאסט, לסכם, להפנים. השקעה ולא בזבוז.

ללכת למפגשי נטוורקינג. השקעה ולא בזבוז.

להיעזר בנשות מקצוע. השקעה ולא בזבוז.

לשנות את הפלטפורמה של "סוגרות פינה", מסגרת כתיבה שיווקית מה"פופיק" אונליין, כך שתהיה מדויקת ללקוחות ולא רק עבורי. השקעה ולא בזבוז. (המפגש הקרוב ב־8/11, בשעה 10:00 עד 11:30. רוצה קישור? כתבי לי.)

לעדכן מחירים שמרגישים לי נכונים וכיף לי בלב לומר אותם, גם במחיר שלקוחות אולי יעזבו, ובידיעה שיגיעו המדויקים. השקעה ולא בזבוז.

להיות משווקת של Forever, מוצרי אלוורה נפלאים שעושים טוב לי וגם ללקוחות. השקעה ולא בזבוז. (רוצה קישור לרכישת המוצרים או להצטרף כמשווקת ולהגדיל הכנסה מהבית? ספרי לי.)

להתקשר לקיבוצים, לדיור מוגן ולמוסדות ולספר על ההרצאה שלי, "מסע במזוודה: מבגידה לאהבה". השקעה ולא בזבוז זמן.

לכתוב ניוזלייטר לעצמאים ועצמאיות פעם בחודש "זריקת מוטיבציה" – תמיכה ורעיונות לכתיבה שיווקית מה"פופיק", או פיתוח כל אחד מהמתנות היצירתיות שיצרתי, כמו: מחברת מיוחדת, קלפי העשרה וכו'..חלק חינמי וחלק בתשלום. הכל זה השקעה של אנרגיה, כסף וזמן.

היכולת להסתכל על העשייה היא ההצלחה עצמה – שינוי!

מתי עצרת והכנת רשימה כזאת של השקעה מול בזבוז?

מתי הסכמת לראות בפוסט, בבלוג או בניוזלטר שכתבת, גם כזה שלא קיבל אף לייק ותגובה, השקעה?

עד כמה את מקבלת את השינויים שאת פוגשת בדרך?

שאלות שאתן שואלות אותי על שינוי

איך מתחילים לקבל שינויים בחיים?

מתחילים בכך ששמים לב אליהם. לא לברוח, לא לסמן וי ולהמשיך הלאה. לעצור, להקשיב למה שקורה בגוף ובלב, ולזכור שצומחים דווקא כשלא נוח.

מה זה אומר לראות בפעולה "השקעה ולא בזבוז"?

זה להסתכל על מה שאת עושה כל יום, ללמוד, להיפגש, לכתוב פוסט, להרים טלפון לחברה, ולראות בזה צעד שמקדם אותך. גם כשאין לייקים. גם כשהתוצאה עוד לא נראית. הפעולה עצמה היא ההצלחה.

מה הקשר בין דפי הבוקר לשינוי?

דפי הבוקר הם כלי מתוך "דרך האמן" של ג'וליה קמרון: כתיבה חופשית, כל בוקר, בלי לערוך ובלי לשפוט. אצלי הם המקום שבו עולות השאלות האמיתיות, כמו "אחרי מה אני רצה?", ובו אני שומעת את התשובות.

למה כל כך קשה לחגוג הצלחות קטנות?

כי אנחנו רגילות לחשוב שזה מובן מאליו. שככה צריך. אבל שום דבר לא מובן מאליו. כל פוסט שכתבת, כל ארוחה מזינה, כל כמה דקות ספורט, ראויים לעצירה קטנה ולמשפט אחד: כל הכבוד לי.

לבחור להרגיש טוב, לדעת לגעת. זה לעצור, לנשום ולומר לעצמך כל הכבוד, כל פעם מחדש, על כל פעולה שעשית שמקדמת אותך.