fbpx
כוחה של מילה
חלי לוי

חלי לוי

כמה כוח לוקחת מאתנו השנאה

האדם הלא מוכר הרגיש בנוח לשתף אותי, שהמכר המשותף שלנו הוא שמאלני מסריח, ולפי השיח ביני לבין יאיר, בחר לקבוע עובדה שגם אני שמאלנית מסריחה. חוויתי אלימות מילולית, מאדם שאני לא מכירה בכלל. הסתכלתי עליו המומה, והוא בשלו ממשיך כבדיחה: "אני ימני מסריח, אל תעלבי." האמת לא נעלבתי, רק הבטתי בו ואמרתי לו: "אני בת אדם ואתה בן אדם, אבל כנראה שלעולם לא אחליף אתך עוד מילים, מכיוון שאין לי עניין".

כמה כוח נלקח מאתנו בעת שנאה

"כשאנו שונאים את אויבינו אנו נותנים להם כוח. כוח על איכות השינה שלנו,                                                                                    כוח על התיאבון שלנו, הבריאות שלנו והאושר שלנו.                                                                                                                     אויבינו היו רוקדים משמחה אם ידעו כמה אנו מודאגים בגללם.                                                                                            שנאתינו אינה מכאיבה להם כלל, אך היא הופכת את ימינו ולילותינו למערבולת של גיהינום" – דייל קרנגי

 

האם אני שונאת מישהו? משהו?

אני פוחדת מהמילה שנאה, היא גורמת לי להתכווצות לא נעימה.

כמה מהר אנשים משתמשים במילה הכוחנית והמכאיבה הזאת,

ללא מחשבה על המשמעות, על ההרס שיש בה.

"אני שונאת את הילדה הזאת"

"אני שונאת את חמותי"

"אני שונאת לרקוד"

"אני שונאת את עצמי"

אני שונא ערבים, שמאלנים, ג'ינג'ים, לסביות ועוד, רק בגלל שהם אחרים ממני.

אפשר לא לאהוב מישהו, מישהי, משהו, אפשר להסכים שלא מסכימים,

אבל, המרחק בין לא לאהוב לשנאה הוא מרחק עצום.

 

ישנם אירועים אשר צרובים לנו בזיכרון, בלב

אירועים אלה, הם אירועים רגשיים, ערכיים, משמעותיים.

אני מאמינה שאתם זוכרים היכן הייתם בעת אסון התאומים 11/09/2001

או היכן הייתם כאשר קרה אסון המסוקים, 04/02/1997

או היכן היית כאשר אשתך חוותה צירים והיית חייב לטוס הביתה או לבית החולים.

אני זוכרת שבעת אסון התאומים, הייתי באוטו בדרכי, לשדה התעופה בראש פינה,

עמדתי ברמזור לפנות שמאלה, ובחדשות הודיעו שבנייני התאומים קרסו.

באותו הזמן שוחחתי עם אחותי פזית בנייד.

באותו הרגע חשבנו שזאת מתיחה לא מצחיקה, אח"כ הבנו שזאת המציאות החדשה.

בנייני התאומים נחרבו בגלל שנאה.

 

"אה, גם את שמאלנית מסריחה?"

כך אמר לי אדם שאני לא מכירה.

במקרה חלקנו לכמה רגעים את אותו החלל.

בכלל שוחחתי עם יאיר. האדם הלא מוכר הרגיש בנוח לשתף אותי,

שהמכר המשותף שלנו הוא שמאלני מסריח, ולפי השיח ביני לבין יאיר, בחר לקבוע עובדה

שגם אני שמאלנית מסריחה. חוויתי אלימות מילולית, מאדם שאני לא מכירה בכלל.

הסתכלתי עליו המומה, והוא בשלו ממשיך כבדיחה:

"אני ימני מסריח, אל תעלבי."

האמת לא נעלבתי, רק הבטתי בו ואמרתי לו:

"אני בת אדם ואתה בן אדם, אבל כנראה שלעולם לא אחליף אתך עוד מילים,

מכיוון שאין לי עניין".

 

למילה יש כוח, יש השפעה ארוכת טווח, היא נצרבת במוח

בתקופה הזאת בה אנו חווים מציאות חדשה, הפגנות, כוחניות וגם שבירות,

אנחנו פגיעים, מתפרקים לרסיסים.

דווקא בתקופה הזאת בה כל כך הרבה אלימות ברחובות, בבתים, במדיה,

הצורך האישי שלי הוא להרעיף אהבה.

ואהבת לרעך כמוך, אבל מה אם אתה לא אוהב את עצמך?

איך תאהב את רעך?

 

תרגיל – תכתבו מכתב אהבה דווקא למי שאתם הכי פחות אוהבים,

קודם תכתבו לעצמכם, במידה ויש חוסר אהבה בינכם לבין עצמכם.

למה לכתוב מכתב לאדם שאנחנו לא אוהבים?

אדם שמייצר אצלנו אנטגוניזם, כעס, מקבל משמעות גדולה מכפי שרצינו.

אדם שמתבטא בגסות, באלימות ואנחנו עסוקים בו, לוקח מאתנו את הרוגע, את החוכמה.

אנחנו מתהפכים במיטה וסובלם מחוסר שינה, בגלל התנהגות איומה של אדם זר.

הדבר הכי קשה לאדם שרוצה שלא יאהבו אותו, הוא לדעת שמישהו בכל זאת אוהב אותו. 

אהבה לא חייבת להיות אהבה רגשית, אלא אהבה של הבנה.

אני היום יודעת שאדם שמדבר אלי באלימות מילולית, מדבר כך כי זה מה שהוא מכיר.

בקלות ניתן היה לגלוש למילים פוגעניות ואלימות כוחנית.

אני בחרתי לברך אותו לשלום, לשלוח חיוך ולשתף אותו שכנראה לעולם לא נהיה חברים.

 

אנחנו כמה ימים מיום אותו לא אשכח 4/11, אלימות מילולית שהפכה למציאות איומה

שעה מאוחרת בלילה, אני ישנה, עוז  בן שנה.

"קוק קומי, קרה דבר נורא, רבין נרצח".

אני התעוררתי בבהלה וישבתי דבוקה למסך, המומה, לא מאמינה,

נחרדת מהקלות הבלתי נסבלת בה נלקחים חיים של אנשים,

בגלל שדעותינו חלוקות.

 

השנאה מעוורת

פעם רוצחים בגלל צבע, פעם בגלל אמונה,

פעם בגלל קינאה, פעם בגלל חוצפה, פעם כי ככה בא.

ואותם אנשים שהאצבע שלנו מופנית אליהם כי אנחנו כועסים עליהם,

והמדיה החברתית והתקשורת עסוקה רק בהם,

מקבלים את מלוא תשומת הלב, את שארית הכוח שיש בנו.

כל פעם שמראים את האדם שהתעלל בכלב, אנחנו נותנים לו כוח.

בכל פעם שאנחנו מראים או מדברים על הרוצח , אנחנו נותנים לו כוח.

אנחנו מתעסקים בו במקום לחזק אותנו מפני חברה פצועה.

 

איך הם מקבלים מאתנו את הכוח?

כאשר הפוגע מקבל כותרת ראשית בכל מדיה אפשרית, אנחנו נחלשים, מתכווצים, מתרגזים, מקללים.

לי באופן אישי  יוצא במצח הוריד הטריפוליטאי שלי.

מרגישים איך האלימות כלפיו נמצאת בתוכנו, ואנחנו מופתעים מהמפלצת שפורצת מאתנו.

התנהגות לא אופיינית לנו פורצת כרוח סערה, ולוקח לנו זמן מה להירגע.

במקום זאת, שלחו לו אהבה וחמלה.

אל תתנו לשנאה לחדור לתוככם ולפגוע בכם בגלל התנהגות של מישהו אחר.

זה לא קל בכלל, זה אפילו מעצבן לחשוב על לשלוח אהבה לאדם שתכלס,

אנחנו רוצים לחנוק.

אבל,

זה בדיוק ההבדל ביננו לבינו.

מה שהוא לא מסוגל לעשות, אנחנו כן מסוגלים לעשות.

 

רק אהבה מביאה אהבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חלי לוי

חלי לוי

המטרה החשובה ביותר בחיינו היא להרגיש טוב.
כשאנחנו מרגישים טוב אנחנו בריאים. כשאנחנו בריאים אנחנו מאושרים.
יש יותר מדרך אחת להרגיש טוב!

לדעת לגעת זאת אומנות,
זה מה שאני הכי אוהבת לעשות, לגעת.
טיפולי מגע, טיפול דרך המדיה, NLP, תכניות אינטרנטיות, הרצאות ועוד.

שיתוף

שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב print
הדפסה
שיתוף ב email
שלחו במייל
דילוג לתוכן